כולנו חולמים על זוגיות, אבל צריך לזכור שבחלק מהמקרים היא עלולה להכאיב ולהזיק לאורך הקשר כולו. ב"זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות" מסבירים איך תזהו אם אתם בכיוון הנכון או בקשר שצריך לנטוש

שיר-לי גולן פורסם: 09.04.14 | מתוך YNET

אנחנו נולדים עם צורך בסיסי בקשר קרוב, באינטימיות ובקרבה, ולרוב גם עם יכולת להתנהל בתוך קשר כזה. לכן לא מפתיע שגם המהוססים בינינו, גם אלה שמצהירים על פחד ממחויבות או על מערכת רגשית שאין לה צורך באנשים נוספים, משתוקקים בתוך תוכם לקרבה חסרת התחליף הזאת, לידיעה שלמישהו בעולם הזה באמת אכפת מהם.

אנחנו יכולים לקבל דברים שונים מאנשים שונים, וזה אמנם בלתי-אפשרי לקבל הכל מהאחד המיוחד הזה, אבל רובנו לא מפסיקים לייחל לזה. לא בכדי מהווה האהבה, ובשמה המודרני – הזוגיות, את אחד הנושאים הנכתבים/מצוירים/מדוברים/מושָרים ביותר.

לא להפוך לסמרטוט בקשר

אלא שהזוגיות יכולה לא רק להיטיב איתנו. לא פעם היא עלולה גם להכאיב. השאלה אם הזוגיות שלנו תהיה מיטיבה ובריאה או מכאיבה ומזיקה תלויה במגוון רחב ביותר של ערכים, תכונות אופי, התנהגויות, ציפיות, עמדות ומודלים. ועם זאת, אומרת המטפלת הזוגית והמשפחתית אריאל שער-מנדל, רכזת ההסברה באגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי, ישנם גורמים שחשוב שיהיו בבסיסו של קשר זוגי טוב ומיטיב. וכדאי להיות ערים להם, שכן הנטייה האנושית היא להתרגל לכל מצב, גם לרעים ולמיותרים שבהם.
דילמה ביחסים
מה חשוב יותר לזוגיות: תשוקה או חברות?
שיר-לי גולן
האם חברות היא תנאי הכרחי לקיומו של קשר זוגי מתמשך, או שהיא עלולה לפגוע בו? האם היא שומרת על התשוקה או שהיא מביאה לחורבנה? המומחים ב"זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות" פותרים את הדילמה הנצחית
מה חשוב יותר לזוגיות: תשוקה או חברות?

שער-מנדל: "בכל זוגיות יש רגעים של גם וגם ושל אין ואין, כלומר רגעים שבהם נחשוב שהיא לא טובה ורגעים הפוכים. לכן חשובה ההסתכלות לאורך זמן. חשוב לשים לב לצבע הדומיננטי בזוגיות שלנו ולשאוף לכך שהוא יהיה בהיר וחיובי. בתוך מערכת יחסים זוגית מקבלות כל תכונות האופי צביון חזק יותר, מה שגורם לכך שבתוכה נחשפות לרוב יותר בעיות מאלה שנחשפות במערכות יחסים אחרות.

"תורמת לכך גם העובדה שזו מערכת יחסים משמעותית מאוד, וכזאת שמקורה בבחירה. לכן נלוות אליה באופן קבוע תחושות של חוסר ביטחון. הרי את ההורים שלנו ואת הילדים שלנו אי-אפשר להחליף, ואת בן הזוג בהחלט אפשר.

"היכולת לתת ולקחת, או לקבל ולתת, היא מהותית בקשר זוגי, וחשוב שתהיה בו האפשרות לנוע על הציר הזה: לפעמים צד אחד נותן יותר, לפעמים הוא מקבל. אם נמצאים באופן קבוע בנקודה אחת – נוצרים קונפליקטים.

"אלמנט חשוב נוסף הוא הכבוד וטוב הלב. אהבה שכוללת את שני הגורמים האלה לרוב תהיה טובה ותעזור לנו לגדול ולהתפתח כבני אדם. קשר שבו אנחנו שומרים על הכבוד של עצמנו ולא הופכים לסמרטוטים, ומצד שני מכבדים את בן הזוג ורואים אותו על כל מורכבותו, ולהפך, הוא קשר בריא. בשונה מזה, זוגיות שכוללת אינסוף דרישות ותביעות, שימוש באחר ולא עזרה הדדית, תלונות וביקורת – הופכת לרוב לפוגענית ולמכאיבה‭."‬

באופן בלתי-נמנע, היא מסבירה, אנחנו מגיעים לזוגיות עם חסכים מהילדות, פגיעויות ומקומות רגישים ונוטים להימשך לאנשים שמעוררים בנו בדיוק את המקומות הכואבים האלה. זה לא עניין של מזוכיזם, בטח לא של אכזריות מהצד השני. זה הטבע, ציני שכמותו. המשיכה למי שנוגעים בנקודות הכאב שלנו מאפשרת לנו לבצע שחזור של חוויות מוכרות, ואם התמזל מזלנו – גם את התיקון המיוחל.

זוגיות שכוללת אינסוף דרישות ותביעות הופכת למכאיבה (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
זוגיות שכוללת אינסוף דרישות ותביעות הופכת למכאיבה(צילום: shutterstock)

מגיעים עד נתק רגשי

"בזוגיות מיטיבה נדע לנהל את המצבים הר גשיים באופן נכון, לעבור מסערה לרגיעה בלי למחוק את האחר או להימחק בעצמנו, גם ברגעים קשים מאוד, תוך ידיעה עמוקה שזה בן זוגנו וזכירת הדברים הטובים שהוא עשה ועושה לנו. כל זה מאפשר לנו לשמור על היכולת לגלות כלפיו אמפתיה, לראות אותו ולתמוך בו מתוך כבוד והערכה, מתוך האהבה שאנו חשים כלפיו. במקרים האלה יש נכונות לעבוד על דברים, לקבל את החולשות והקשיים של עצמי ושל האחר‭,"‬ אומרת שער-מנדל.

"לעומת זאת, בזוגיות לא בריאה הנגיעה הכואבת בפצעי הילדות נעשית ללא נטילת אחריות, ללא דיאלוג. כל הזמן נחשפות נקודות פגיעות, השיחות חוזרות על עצמן, אבל אין התפתחות ואין תיקון משום שאין הדדיות בנתינה ובקבלה. לפעמים זה יכול להגיע למצבים של נתק רגשי‭."‬

זוגיות מזיקה, היא אומרת, מוציאה מאיתנו את הרע. אלה המקרים שבהם ננהג באחר, זה שפעם עוד אהבנו, או לפחות חשבנו שאנחנו אוהבים, בבוז ובהשפלה, ללא טיפה של אמפתיה, ללא שום יכולת לזכור למה בכלל רצינו אותו פעם. ואם זה המצב באופן קבוע – אין סיבה להשלים איתו.

בזוגיות מיטיבה תורגש תמיכה הדדית גם בשעת מריבה, תישמר היכולת לעצור את הריב אם הוא מתחיל להידרדר, יתאפשר תיקון, ובסך הכל, רוב האינטראקציות יהיו חיוביות. צריך לזכור, מבקשת שער-מנדל, שבן הזוג נמצא שם יותר לטובת התחושה שאנחנו לא לבד בעולם, ופחות לטובת הסקס הסוער.

במצבים הרצויים נשמח בשבילו אם יתקדם בעבודה, נדרבן אותו להתפתח ונעודד אותו אם הוא נכשל. במצבים הפחות רצויים נרצה שהאחר יצליח מתוך הצורך שלנו בפרטנר מצליח וההקרנה של זה על הדימוי העצמי שלנו. ובמצבים המכאיבים במיוחד – הצלחת בן הזוג תעורר בנו קנאה ולרוב תגרום לנו לייחל לכישלונו.

שער-מנדל: "אם הזוגיות הופכת לרכבת הרים פוגענית והרסנית חשוב לעצור ולהבין שאפשר לעשות שינוי. גם אם האחר מסרב לשתף עם זה פעולה, שינוי של צד אחד בהכרח מביא שינוי בזוגיות. אבל אם השינוי לא קורה, עדיף להיפרד. אני מאוד מאמינה בתחושות הבטן. רובנו מרגישים אם משהו לא תקין בחיינו לאורך זמן. ואם זה המצב, חשוב להתייעץ, לא להיכנע לסגירות ולהצטמצמות שזוגיות מכאיבה כזאת בדרך כלל מייצרת‭."‬

ומה בעניין להתפשר, תשאלו. ובכן, פשרה היא לעולם חלק מהסיפור. אבל, אומרת המומחית, יש להבחין בין פשרה לכניעה. בהתפשרות מהסוג הרצוי אנחנו נכנסים, ולו לרגע, לנעליו של האחר, מבינים את הרגש שלו, את ההיגיון שמפעיל אותו, ומתוך כך מתפשרים ללא תחושה של שאיבת כל האנרגיות שהיו לנו. בכניעה, שהיא כנראה הצד האפל של הפשרה, שני הצדדים מנוצלים, מתוסכלים ומרוקנים. וזה רע.

ומי שלא רוצה להתפשר? "שיחיה לבד".

נגישות