כל אדם יטען ובצדק, שאין הורים מושלמים.

בניתוח רציונלי פשוט, כולנו מודעים לכך שאין אפשרות לא לטעות כלל, וכי אין אדם שאין בו חסרונות. יחד עם זאת, עמוק בלב, רבים שואפים להיות הורים מושלמים ולא לטעות בחינוך ילדיהם.
מקובל לומר כי הורות היא דבר נפלא ולרצוי, וכולנו (בעקר האמהות), אמורים לחוש רגשות חיוביים בלבד כגון התרגשות, אושר, נחת והגשמה עצמית. כולנו מכירים את המיתוס סביב האינסטינקט האימהי המעניק ומגונן על הרך הנולד.

ישנה ציפיה מגיל צעיר להיות הורה טוב יותר מההורים שלנו. ציפייה זו בולטת כבר בגיל ההתבגרות ונשמעים משפטים כמו " אני לא אהיה כמוכם עם הילדים שלי ".

המעבר לסטטוס של הורה הוא מורכב.

בספרות המקצועית מקובל להתייחס אליו כמשבר או קושי במעגל החיים של האדם. לתפקיד כה חשוב וכה מורכב אין הכנה, וברגע שהתינוק יוצא לאוויר העולם, אנו הופכים להורים במשרה מלאה- ולכל החיים- עם כל המשמעויות הכרוכות בכך. לעתים הציפיות מעצמנו הינן גבוהות במיוחד, וכגודל הציפיות, כן גודל האכזבה והתסכול. יש רגשות חיוביים רבים סביב ההורות (אהבה, נתינה ואושר), אך יש גם רגשות אחרים, שלעיתים אין לגיטימציה להרגיש אותם, על אחת כמה וכמה לדבר עליהם, כמו תסכול, כעס תוקפנות ואכזבה.הורים מושלמים

מדוע הורים שואפים להיות מושלמים ?

הציפיה להיות הורה מושלם באה בדרך כלל לתקן ילדות לא מאושרת ולאפשר לילד שלו מה שנחסך ממנו בילדותו. ההצלחה כהורה נתפשת כמדד להצלחה בחברה, ומכאן הציפיה הגבוהה להצליח במשימה הזו. ציפיה זו נפוצה יותר עם הילד הבכור, המהווה מעין מבחן עבור ההורים, המשקיעים בו ציפיות רבות ובאמצעותו הם שופטים ובודקים את עצמם. הורים "מושלמים" נוטים להאמין כי הכל תלוי בהם, והם יהיו אחראים לתוצר הסופי לטוב ולרע. לכן יש רצון שהילד ישאר תלוי בהם ולא יצא מרשותם, וכך הם יוכלו לשלוט ולהשפיע על כל דבר.
המפגש עם המציאות מעורר רגשות מעורבים וקשיים לא מעטים. כאמור, עד מהרה מתעוררים, לצד רגשות חיוביים, גם תחושות ורגשות פחות נעימים מהצופה, כמו עייפות, כעס ותוקפנות וכיוון שאין לגיטימציה לרגשות אלה, ההורה חש ש"רק לו קשה ", וחווה תחושת כשלון ואכזבה. עם הקשיים שמתעוררים נפגעת ההערכה העצמית עוד יותר, שכן, " אני לא יכול להיות טוב כפי שרציתי".

לתת מעל ומעבר

להיות הורה מושלם גורם למתחים רבים ודרישות אינסופיות מעצמו. תחושה זו יכולה לגרום לריחוק מהילד, כאשר הוא רואה בו עדות לכישלונו.
ההורה כועס על עצמו כי הוא חש שאינו מצליח להבין מה הילד רוצה. הורים שמשתדלים, נפגעים מאד אם הילד לא הצליח במשימות המוטלות עליו, שכן הם יוצאים מגדרם כדי לשמח אותו ולגרום לו להיות מאושר. הם מגלים פתאום עד כמה הילד "כפוי

נגישות