כולנו מזייפים קצת בתחילת הקשר הרומנטי, זה מובן וטבעי • אבל חשוב לא להגזים, ולהקפיד שהפרק הזה יהיה קצר ככל האפשר.

שיר-לי גולן פורסם: 19.8.2018

בתחילת מערכת היחסים כולנו משקיענים ומשקיעניות, מתמסרים ולוהטים. אבל כעבור חודשים מספר, כשהמפגשים המיניים הופכים לשגרתיים, הם גם נעשים יותר אינסטרומנטליים ותכליתיים. זה טבעי, אבל יש כאלה שהתהליך גורם להם להרגיש קצת מרומים.

 

"אנחנו תמיד תוהים מה קורה שם, כששני אנשים זרים נפגשים ובשנייה אחת נוצר ביניהם הקליק הזה שמחבר ביניהם", אומרת המטפלת הזוגית והמשפחתית אריאל שער־מנדל. "בהחלפת המבט הזאת, בקשר העין שנוצר שם, מועברים בצורה לא מודעת אלפי פריטי מידע שמקרבים ביניהם או דווקא מרחיקים אותם זה מזה. כשנוצר הקליק ומתחיל קשר, אנחנו משקיעים הרבה מאוד אנרגיה כדי לבסס ולחזק אותו, לשמר את החוויה הטובה שהתחילה ממנו, באמצעות שיחות טלפון ארוכות, בילויים וטיולים משותפים וכמובן התנסויות מיניות. בשלב הזה הכל עדיין חדש וטרי, אין עבר משותף, ואז נוצרים החוזים הזוגיים הראשונים בין בני הזוג, בלי שהם מודעים לכך או שמים לב לעובדה שזה קורה. התפעלות או אי־התפעלות ממשהו, משפטים קטנים שנזרקים לאוויר, הם הבסיס לתפקידים שנוצרים באופן טבעי, במיטה ומחוצה לה, והם משפיעים על דפוסי ההתנהגות גם שנים רבות לאחר מכן".

 

תפקידים מיניים

סקס הוא אחד המבחנים הקריטיים ביחסים זוגיים. אנחנו רוצים שהוא יהיה טוב ורוצים גם שיתאים לנו. בשלב הראשון חשוב לנו במיוחד להבין אם נהנינו, אם הצלחנו לספק את בן הזוג. החשיפה הגדולה והרצון העצום לגרום לזה להצליח – מלחיצים.

 

"שאלות כמו 'תמיד קשה לך להגיע לאורגזמה?' או 'אתה בטוח שאתה אוהב את זה ככה?' מובילות לתשובות פחות כנות בתחילת הקשר", אומרת שער־מנדל. "הסנסורים שלנו רגישים מאוד ואנחנו נוטים להשקיע הרבה כדי להתאים את עצמנו למה שאנחנו רוצים שיהיה, למה שימצא חן, למה שנדמה לנו שהאחר רוצה. זה טבעי, אבל חשוב להישאר אותנטיים ככל האפשר כדי לא למצוא את עצמנו מאוחר יותר בתפקיד מיני שלא רצינו, בתפקיד שלא באמת מתאים לנו".

 

התפקידים וההגדרות שמתקבעים בקשרים זוגיים יהיו תמיד בהשוואה לאחר, ועשויים להשתנות ואפילו להיות הפוכים בקשרים זוגיים אחרים. כך למשל, מי שמקבלת מהפרטנר החדש שלה מסר שלתפיסתו אישה אמורה להיות חסודה ולהצניע את מיניותה – עלולה לחשוש להיתפס על ידו כזולה, ומתוך כך להצניע את מיניותה. בזוגיות אחרת, עם פרטנר שמכיר במיניות האישה ומעריך אותה, היא עשויה להיות קרובה יותר אל עצמה ולתת ביטוי מלא למיניות מלאת החדווה שלה.

 

"כשהוא שואל אותה אחרי אקט מיני או שניים, בחשש מסוים, אם היא תמיד כזאת חתולת מין, היא כנראה תקטין מיד את החלק הזה בה. לעומת זאת, אם אותה שאלה תישאל בעיניים בורקות, היא כנראה תגדיל אותו. בתחילת הקשר אנחנו ערים במיוחד למה שהשני רוצה, למה שגורם לו להימשך או להירתע, ואנחנו מתאימים את עצמנו למסרים האלה, כי אנחנו רוצים כל כך שהקשר יצליח. עם הזמן, ככל שהביטחון בקשר מתחזק ומתבסס, הוא אמור להכיל את העובדה שיהיו שינויים בחוזה המיני. כשהפער בין מה שחשבנו לבין המציאות לא גדול מדי, זה יעבור בשלום, אך כשהפער גדול מאוד – צפויים קשיים ואכזבות".

 

תמיד יהיה פער?

 

"הוא קיים לרוב משום שההתנהלות בהתחלה איננה אותנטית באופן מוחלט, ואילו בהמשך הדרך אנחנו חוזרים לעצמנו. איננו יכולים לזייף את עצמנו ואת תשוקותינו והעדפותינו לאורך זמן – זה גוזל אנרגיה רבה. בתחילת הדרך הזיוף המסוים קל, כי אנחנו מלאי התרגשות ומוצפים בהורמונים ונדמה לנו שהכל נפלא. אנחנו מצניעים חלקים מסוימים בנו, וזה בסדר. אף אחד לא אמור לרוץ ולספר למשל על קשיי התפקוד המיני שלו בדייט הראשון או השני. עם זאת, כדי לא להגיע למצב שהפער הזה בלתי ניתן לגישור צריך להשתדל להיות לא שונים מהותית ממי שאנחנו באמת, וזה מחייב מודעות עצמית וחיבור לעצמי". לדבריה, ניתן לשנות תפקידים מיניים גם אחרי שהוגדרו והתקבעו. "קבלת השינוי בחוזה מחייבת דיאלוג והיא לעולם כרוכה בקשיים, אבל היא אפשרית. התאמת התפקידים המיניים מחדש וקבלתם יכולה לקרות רק בדיאלוג פתוח ומחובר למציאות, ששם דגש על הרצון הטבעי להרגיש בבית במיטה הזוגית, כשהקשר עצמו כבר מבוסס ואפשר לעבוד עליו יחד. זה לא יקרה בעזרת משפטים כמו 'ככה אני' או 'איכזבת אותי' וזה לא יקרה אם נמהר להגדיר מחדש ולהכניס למגירות תודעתיות, בלי שבדקנו לעומק אם המיניות שנוצרה מתאימה ואיך אפשר לפתח את המיניות כך שתתאים לשני הצדדים".

לעגל פינות

המפגש הראשון הוא מפגש בין זרים שמתאהבים זה בזה ונמשכים זה לזה, אבל לכל אחד מהם היסטוריה שונה, רגישויות, דעות, חוויות ילדות ותפיסות אחרות. איננו מכירים את האדם החדש שמולנו. גם כשאנחנו כבר איתו במיטה, איננו מכירים את עצמנו בדינמיקה איתו, איננו מכירים את הקשר המתהווה. לצד ההתאהבות מופיעה תחושת הסימביוזה, וכדי לחזק את התחושה שהכל מתאים ככפפה ליד אנחנו מכחישים חלקים שלמים בנו ובאחר, ולא פעם מנסים לרבע את המעגל בניסיוננו להתאים את האחר שמולנו לצרכים הקמאיים שלנו.

 

"זה לא שאנחנו משקרים בהתחלה", אומרת שער־מנדל, "אלא שהרצון העז למצוא חן, להתאים, לגרום לדברים להסתדר במקום שייעדנו להם – גורמים לנו לייפות את עצמנו ולייפות את המציאות, לעגל פינות. זה טבעי, אבל חשוב להיות ערים לסימנים הראשונים של מחיקת העצמי, שהם מבשרי רעות, ולהשתדל לקרב את עצמנו לעצמנו. כדי לא להרגיש מאוחר יותר כלואים באותו חוזה מיני ראשוני בעייתי ולא מותאם, כדי שלא נתפוצץ אחרי חודשים או שנים של שכנוע עצמי בסגנון 'טוב, לא חייבים להגיע לאורגזמה' או 'מילא, אם הוא מסתפק בסקס פעם בשבועיים גם אני יכולה ללמוד להסתפק בזה'".

נגישות