למען הילדים (ידיעות אחרונות)

התגרשתם וילדכם הבכור חוגג בר מצווה ‑ תיסעו איתו ביחד לחו"ל? בינינו, עדיף שתתאפקו.

"גירושים הם מהאירועים הסבוכים והטעונים ביותר שאנשים עוברים", אומרת המטפלת הזוגית והמשפחתית אריאל שער־מנדל. "לא במקרה זה נחשב אירוע משברי משמעותי מאוד. גירושים הם סוף של חלום על הקמת משפחה ובית, וכמובן סופה של אהבה גדולה. הם פירוק של מחויבות, של אהבה, של אינטימיות. כיוון שרובנו מחברים חיבור מיידי בין זוגיות לבית, עלולים לצוץ מצבים שבהם הדברים מתבלבלים".

למשל?

"כשיש ילדים בתמונה חייבת להיות הפרדה בין פירוק הזוגיות וסוף ההורות המשותפת, לבין המשך החיים בנפרד ובניית הורות משותפת בעלת אופי אחר. מרגע שההורים גרושים, המסר הברור לילדים צריך להיות שיש שני בתים ושתי משפחות חדשות. במשימה הזאת כל זוג מתמודד בהתאם לאישיות של השותפים לקשר, לתפיסת עולמם, למידת הנפרדות של כל אחד מהם ולצורכיהם הרגשיים. לא פשוט לפתח את היכולת להיות הורה לילדים משותפים, עם אדם שכבר איננו רוצים שיהיה חלק מעולמנו הרגשי".

קרוב רחוק

האדישות או השנאה שעלולות לצוץ הן טבעיות, אך אינן רצויות במצבים האלה, שכן הן בהכרח יקשו על ההורים האקסים לעשות יחד דברים בסיסיים, כמו השתתפות באספת הורים בבית הספר, חגיגת יום הולדת בגן או טיפול בילד חולה. ההבנה השכלתנית שיש צורך בשיתוף פעולה מתנגשת ברגש, המבקש להתרחק מהאדם שמסמל איזשהו כאב ופגיעה.

מצד שני, יש להיזהר גם מקרבת יתר. "זה נשמע טוב", מודה שער־מנדל, "ובוודאי עדיף לחגוג יחד בר מצווה לילד המשותף בנסיעה משפחתית לחו"ל, על פני ניכור וריחוק. אולם, המחיר של נסיעה כזאת הוא קודם כל בליעת לא מעט צפרדעים בדרך, ובנוסף לכך, וחשוב יותר ‑ כיוון שלא מדובר בהכרח הורי, כמו במקרה של מחלה חלילה, צריך לבדוק מה מסתתר שם. האם ייתכן שעבור אחד ההורים הסיפור הזוגי לא גמור, לא פתור, וזהו ניסיון להתקרב מחדש כבני זוג? האם זה רצון להיות יוצאי דופן? האם הסיבה האמיתית היא שאחד מההורים חווה בדידות קשה ונסיעה משותפת היא מעטפת מגנה מפניה, ולו זמנית? האם זה מבחן הדדי לאפשרות לעשות קאמבק?"

ההבחנות במצבים האלה חשובות מאוד. "כשאבא מוזמן לבית של אמא לארוחת יום הולדת זה דבר אחד ‑ הוא אורח. כשאבא ואמא נוסעים עם הילדים לחו"ל יחד כשהם גרושים זה דבר אחר ‑ כאן אין אורח ומארח, ונשאלת השאלה איזה מסר דבר כזה מעביר לילדים. צריך להביא בחשבון את הפנטזיה של ילדים שהוריהם ישובו לחיות יחד ולהיות זוג ולזכור שמעבר לשאלות פרקטיות, כמו סידורי השינה בנסיעה כזאת, היא יכולה לבלבל מאוד. ולא רק את הילדים".

להישאר חברים

ניתן היה להניח שמכיוון שברור לכולם שההורים גרושים, אין כל רע בקצת פאן משפחתי משותף. טעות חמורה. "אחרי גירושים נדרשת עבודה על יצירת גבולות ועל התרת הקשר, בהיבט הזוגי ובהיבט המשפחתי", מדגישה שער־מנדל, "ונסיעה כזאת עושה את ההפך. פתאום יש צחוקים משותפים, פתאום יושבים יחד בערב ושותים יין והגבולות מיטשטשים, ההתנהלות נינוחה ואפילו נעימה. חשוב להישאר חברים במידת האפשר, אבל מסוכן להשתמש בתירוץ המשפחתי בהקשרים האלה. המסרים המועברים הם כפולים, רבי־משמעות, וילדים צריכים מסרים ברורים ובהירים, גם כשהם כואבים. רק כך הם יוכלו לחוש ביטחון. הרי אם תהיה נסיעה כזאת ויתפתחו מריבות ומתחים, זה יקשה על הילדים מאוד. ואם, לעומת זאת, יש משהו פתוח בקשר הזוגי בין ההורים, הם יקלטו אותו בחושיהם, בכל גיל".

לפני שאתם שוקלים נסיעה שכזו, בחנו את עצמכם. "כדאי להציב לעצמנו שאלות ולענות עליהן בכנות. מה הרגש הראשון שמחשבה על נסיעה כזאת מעלה בנו? מה הרגש השני? לו הייתה לי אהבה חדשה, האם עדיין הייתי רוצה לנסוע עם האקס? חופשה בחו"ל מסמלת תשוקה ושמחה, והיא אינה מתחברת למה שמסמל אדם שבחרנו להוציא מחיינו והוא לכל היותר חבר. טעמי הנוחות שלעיתים מייחסים לסיטואציה כזאת, אינם משכנעים מספיק. האקס הוא לא בן הזוג והוא לעולם לא 'רק' חבר ‑ הוא בא עם מטען, יש היסטוריה משותפת, שהופכת אותו למשהו אחר, לטוב ולרע, לבעל מעמד ייחודי".

בקיצור, נא לא להתבלבל. "כדאי לזכור שמבחינה אינטימית האקס זר לנו, ובנסיעה לחו"ל יחד יש משהו אינטימי מאוד, וזה לא מתאים. כשהוא שם, ולא מרגישים את הריק, זה מפריע להמשיך הלאה וליצור קשרים חדשים. ואם הוא שם ואנחנו טיפוסים שנמשכים לאש ולריגושים ‑ הצפה של איזה זיכרון נעים מהעבר, או אחרי ששתינו קצת יותר מדי ‑ נפתחות דלתות שאחר כך יהיה קשה יותר לסגור מחדש, וחבל. כל זה כמובן לא סותר את החשיבות שיש לשמירה על יחסים טובים ועל שיתוף פעולה כללי כהורים". •