מריבות ליד הילדים

לפני מספר חודשים, הגיעה אלי משפחה לטיפול.

הסיבה: לבת הבכורה (בת 7) היו פחדים וחרדות בעיקר בכל הקשור לבית ולהורים.

על פי דיווחי ההורים כל עוד הזוגיות טובה בניהם הילדה רגועה ונינוחה. לעומת זאת, ברגע שההורים מתווכחים ביניהם והטונים עולים, הילדה רצה לחדר ושואלת בדאגה מה קורה?, היא מציעה פתרון לסכסוך או מתחילה לבכות. בלילה היא מתעוררת לעיתים קרובות, בוכה ומספרת על סיוטים וחוסר שקט.
ההורים ניסו להרגיעה ולשדר כי הכל בסדר, כי מותר להורים לריב לפעמים ושהיא מתבקשת לחזור לחדרה אך לשווא הילדה לא מצליחה להירגע.

האם מותר להורים לריב ליד הילדים? האם ניתן בכלל לא לריב ליד הילדים? האם השפעת המריבות על הילדים שלילית תמיד או שהם יכולים להפיק תועלת מסוימת?

תלות בהורים

ילדים תלויים לחלוטין בהוריהם פיזית ונפשית. ילד אינו יכול לעזוב את הבית או להתנתק מהוריו. ההורים מהווים ביטחון עבורו וחשוב שהילד ירגיש שיש לו על מי לסמוך למרות כל הרצון שלו להיות עצמאי ו"גדול". התחושה כי הוריו הם דמויות יציבות ובטוחות מאפשרת לו לגדול ולהתפתח כאדם רגוע ובריא יותר.

השפעת המריבות

חשוב לזכור כי יש אפשרות להתווכח ליד הילדים במידה והמריבה לא יוצאת מכלל שליטה. לילדים אין בעיה עם העובדה שבין ההורים ישנם חילוקי דעות. לעיתים, עובדה זו יכולה להרחיב אופקים, לפתח אישיות רבגונית יותר וללמוד דרכי התמודדות שונות במצבי לחץ. אולם ברגע שהילד חי בבית אשר בו המריבות הן רבות וקשות, הוא עלול לפתח התנהגויות שונות כגון:

1. הילד מתחיל לדמיין שדברים מפחידים עלולים לקרות כמו אסון במשפחה או גירושין "הם רבים כל הזמן – אבא בטח יעזוב את הבית או הם יתגרשו וזה בטח בגללי".
2. הילד ינסה למשוך אליו את כל תשומת הלב.הוא ימשוך אליו את האש במטרה לגייס את ההורים לטפל בו ולשכוח מבעיותיהם (כגון בעיות בריאותיות, משמעת, ירידה בלימודים).
3. ילדים ובעיקר הבכורים לוקחים לעצמם לעתים את תפקיד המתווך המפשר והבורר בין ההורים (לעיתים הוא מגן על ההורה הנתפס בעיניו כחלש יותר). ילד כזה מרגיש חזק וכל יכול אך תחושה זו הינה מוטעית ועלולות להתפתח השפעות שליליות על יחסיו עם בני גילו והסובבים אותו. יחד עם זאת,הילד מפחד כי הוא רואה את האנשים שעליהם הוא אמור לסמוך במצב של חוסר אונים והמסר הוא "שאין על מי לסמוך".

החיים רוויים מתחים. אנו מתבקשים לתפקד כהורים טובים, כבני זוג מתחשבים, כאנשי קריירה וכאזרחים תורמים. שני בני הזוג לעיתים עסוקים מאוד, נמצאים מעט בבית וכשהם חוזרים הביתה, ממתינות להם משימות רבות. ניתן להבין כיצד מתפתחות מריבות בין בני הזוג בתקופה לחוצה כזו.

האם ניתן לצפות מההורים להתאפק כשהילדים נמצאים לידם ולדחות למועד מאוחר יותר את הכעס, הפגיעה והאכזבה אשר מלווים כל מריבה? זוהי משימה לא קלה. ישנם הורים המדווחים כי אין הם רבים כלל ומטשטשים את חוסר ההסכמות ביניהם ומפנימים הכל. זהו מצב בלתי אפשרי לאורך זמן ויש לקחת בחשבון כי ילדים חווים ומרגישים גם דברים שלא נאמרים במילים.

הורות היא מראה של הזוגיות ולהיפך. טיפולי זוגיות תורמים רבות לשיפור התקשורת הן בתחום הזוגיות והן בתקשורת ההורית סביב חינוך הילדים ומאפשרים סביבה בריאה יותר לגדול בה.