סטטוס: זה מסובך (ידיעות אחרונות)

מערכת יחסים בפרק ב' עלולה לכלול גם ילדים מתבגרים וגם הורים מבוגרים משני הצדדים • כדי לעבור את זה בשלום חשוב לסמן את הגבולות מחדש.

פורסם ב15.12.2016, שיר־לי גולן.

דייטינג בגיל 40 פלוס זה לא רק מרירות וחששות והעדפה לאורות עמומים, שיסתירו קמטים שנולדו בקשרים קודמים. כשזה מוצלח, אפשר ליהנות מחיזור בוטח, להתרגש ממחוות של מי שכבר למדו לדייק את עצמם לצורכי האחר ומתמסרים לנתינה לא פחות מאשר לקבלה, להרגיש שוב בני 16 (רק מנוסים וחכמים יותר) בזכות הפרפרים בבטן רגע לפני הנשיקה הראשונה. אלא שלרוב, דייטינג בגיל 40 פלוס כולל יותר משני שותפים נלהבים: לתמונה הרומנטית מצטרפים הילדים משני הצדדים, מתבגרים סקרנים בפני עצמם, ולפעמים גם ההורים.

את הקווים ההזויים לדמותו של הדייט בגיל המבוגר ציירה התקופה. אם בעבר התרגלנו, לטוב ולרע, לסדר מופתי, שכלל לרוב היכרות בגיל 20 ומשהו, חתונה, לידה, גידול ילדים, הובלתם לחופה וציפייה נרגשת לסבתאות, הרי שבעידן הנוכחי, הקורא תיגר על מוסד הנישואים ומוכיח שמונוגמיה סדרתית היא לא סתם סיסמה, לא נדיר לשמוע בן 17 שואל את אביו הגרוש אם כבר שכב עם החברה החדשה, או בת 16 פמיניסטית שדורשת מאמה הפנויה־מחדש להחליף את הג'ינס בגזרת בויפרנד בסקיני, "כי בדייט הראשון את רוצה להיות סקסית".

"היציאה לשוק הפנויים־פנויות עם ילדים מתבגרים בבית מצד אחד, והורים בני 60 פלוס שחזרו לדאוג לילדיהם המבוגרים שכבר אינם נשואים מצד שני, מייצרת התמודדויות חדשות, דילמות וקשיים פחות מוכרים בספרות", אומרת אריאל שער־מנדל, מטפלת זוגית ומשפחתית. "הגבר או האישה שיוצאים לדייט ממילא חוששים, הם כמהים לקשר אבל מתאוששים מפרידה, ובנוסף נאלצים להתמודד עם תחושת הסביבה שזכותה ואפילו חובתה להתערב, ממניעים של דאגה ואהבה, כמובן. הסבתא יכולה לתהות למה האם יוצאת פעמיים־שלוש בשבוע ומשאירה את הילדים שוב לבד, הילדים חשים שהוריהם מתנהגים קצת כמותם – פתאום הם יוצאים ומבלים והנושא הזה הופך למשותף, וזה לא פשוט".

הכל חשוף

פריצת הגבולות הבלתי נמנעת הזאת עשויה לייצר סיטואציות מביכות למדי: הרצון הטבעי להתעורר יחד בבוקר, למשל, עלול להתנגש עם ההבנה שלילה משותף (כשהילדים אצל האקסים, מן הסתם) יסמן לכולם שהנה, בלילה הזה התרחש סקס.

"במצב כזה צצים קונפליקטים חדשים, בראש ובראשונה בין ההורים לילדיהם המתבגרים", אומרת שער־מנדל. "זה יכול להיות החשש שאבא ייצא ויחזור פגוע וכואב, או שאמא תהיה פתאום מאוד עסוקה בעולם שלה, אחרי שהקדישה את מרב זמנה לבית, וכמובן התהייה האם הם 'מתפרפרים' ומה המשמעות של זה. הכל חשוף, כולל החלקים הנשיים או הגבריים, האישיים, האינטימיים, המיניים, שבמצב רגיל של הורות זוגית נשארים פרטיים".

הילדים המתבגרים הם רק חצי מהבעיה. "מהצד השני ישנם ההורים המבוגרים, שכל עוד הילדים היו נשואים או בקשר התייחסו אליהם כאל 'מסודרים' והרפו מאחיזתם, אלא שהפיכתם לגרושים או פרודים מחזירה את הדאגה להם ואת לקיחת החסות. זה יוצר מצב מורכב שבו הם עלולים להתייחס לבתם, שאמורה להיות מפוקסת מאוד בגידול ילדיה, כאל מתבגרת בעצמה, רק בתוספת האחריות ההורית המוטלת עליה, מה שעומד בניגוד לרצון האנושי שלה עצמה להתרגש, ליהנות, להתפנק. ואז, בלי שבחרה בכך, אותה בת שהיא אם תחטוף ביקורת מכל הכיוונים".

הילדים המתבגרים, המזהים פתאום חלקים לא מוכרים בהוריהם המבלים, עלולים מצידם לחוש תחרות. לכאורה, הבן המחפש אהבה ואביו המחפש גם הוא עוברים דברים דומים. "בעיני הבן המתבגר, האב, גם אם הוא צעיר מספיק בעיני עצמו, נתפס כזקן, שאמור לעשות פחות חיים ממנו", אומרת שער־מנדל. הסיטואציה של הורה המחפש אהבה עלולה לערער את הביטחון בו כדמות יציבה שניתן לסמוך עליה. "מה שיקרה באינטראקציה בין ההורים לילדיהם תלוי מאוד ביחסים שנבנו לאורך השנים, ביכולת לקיים דיאלוג, בקנאה, במה שעובר על המתבגר עצמו. אם הוא בתקופה קשה, ההסתגלות שלו לשינוי אצל אביו או אמו תהיה קשה יותר".

נעימות ונחישות

כדי לעבור את תקופת ההסתגלות הזאת בשלום ואפילו בהנאה יש לפעול בנעימות אך בנחישות להשבת הגבולות שהיטשטשו. "חשוב להבהיר גם לילדים המתבגרים וגם להורים המבוגרים שזכותם למעורבות מוגבלת, שבסופו של דבר מדובר בהתרחשות ששייכת לתחום הפרט, ובעבודה נחושה ועקבית המסר יופנם בסופו של דבר. חשוב להשתדל לא לתת לרגשות האשם לגרום לפריצה מוגזמת של הגבולות ולמתן לגיטימציה, גם אם לא מדוברת, להתערבות יתר, מה שעלול לערער את הסמכות ההורית. השלב ההתחלתי של דייטינג וקשר יוצר מבוכה ובלבול, אבל זה רק שלב, והוא יעבור".

אפשר לדבר על זה, אבל לא לפרט. "אין סיבה לספר לילדים הכל", אומרת שער־מנדל. "גם כשנדמה להם שהם והוריהם באותה סירה – הם עדיין זקוקים להוריהם כהורים, לכן חשוב להחזיר את היציבות, עם הגמישות וההתאמות למצב החדש. גם המסר להורים המבוגרים צריך להיות מכבד אך בהיר – 'אני יודע/ת מה אני עושה, אל תדאגו לי', וכשזה נעשה נכון, זה ירגיע ויוביל לצמצום המעורבות. חוסר ביטחון, מצד שני, יעודד את ההתערבות הלא נוחה והלא מותאמת".

כדאי להחזיר את השיחה לתכנים רגילים ולגיטימיים כמו הסרט שראיתם בדייט. כשצצה מבוכה רצוי להימנע מתשובות של כן ולא על שאלות כמו "כבר שכבתם?" (אפשר לומר, למשל, "אנחנו בונים את הקשר, עובדים על הקרבה") ולהסביר במידת הצורך שיש חלקים פרטיים גם בחייהם של הורים.

"מותר לעגל פינות, לתת תשובות מעורפלות, לסמן את הגבולות. שאלה ישירה לא מחייבת מתן תשובה מלאה, ויש מקום להסבר בדבר האי־סימטריה, כמובן תוך העברת הערכים החשובים לנו כהורים: 'אני כאמא/אבא, מדריך/ה אותך, מלווה אותך בהתפתחות שלך מילד לנער, חשוב לי לדעת מה עובר עליך כדי לתמוך בך, וזה שונה כשזה מגיע אליי. אני כבר אדם בוגר ומנוסה'. אדם עם תפקיד הורי רשאי לחפש קשר זוגי, אלא שהחיפוש הלגיטימי והרצוי הזה אינו פוטר אותו, כמובן, מהאחריות ההורית. הוא אינו חופשי לעשות ככל העולה על רוחו, אבל גם אינו אמור לשתף את ילדיו ו/או את הוריו בנעשה בחדר המיטות שלו".