הכפר הגלובלי פותח בפנינו אפשרויות חדשות לרומנים מעבר לים, אבל לרוב, אחרי הריגוש הגדול מגיעה אכזבה מרה

שיר־לי גולן פורסם: 18.04.19

הכפר הגלובלי והתקצרות המרחקים בין היבשות והמדינות יוצרים עולם חדש ואמיץ, מלא פוטנציאל להתנסויות שמחוץ לשגרה. "אנשים נוסעים כיום לחו"ל יותר מבעבר, לפגישות עסקים, להשתלמויות ולכינוסים", אומרת המטפלת הזוגית אריאל שער־מנדל. "תחושת הזרות אינה נוחה, וכשנוסעים פעם אחר פעם לאותו מקום, טבעי שמנסים להרגיש זרים פחות באמצעות יצירת הרגלים קטנים. ההיכרות עם אדם זר כשנמצאים רחוק מהבית החם והבטוח, השיחה התמימה בתחילה שמייצרת תחושה של קרבה בתוך חוויית הלבד הכללית, עשויות להיות מפתות מאוד: מעבר לביטול תחושת הזרות, ולו לרגע, לערב אחד, יש בהן כוח עצום לעורר תשוקה. זה מפתה, כי יש פה שילוב בין היכרות למסתוריות, כי פתאום בעיר הגדולה והזרה יש מישהו שמכיר אותך, שמחכה לך, וזה מחוץ לחיים הרגילים וזה אחר. התחושה היא שהמרחק מהבית מצמצם את הסיכון, מאפשר יותר שמירה על האדם עצמו ועל משפחתו. אז מחליפים הודעות בין ביקור לביקור ומחפשים תירוצים לנסוע לאותו מקום שוב, והקשר החדש והמסתורי מתהדק. והוא חזק, כי יש בו משהו נקי, כי כל־כולו הנאות ובילויים ואפס מחויבויות ומטלות של היומיום, ולכאורה גם אפס מורכבות".

 

עד מהרה נוצר מעין היפוך בעייתי. "עם הזמן, הימים בארץ, בחיק האישה והמשפחה, נעשים ימים של המתנה לנסיעה הבאה לאישה האחרת, שנמצאת אי שם ומחכה, וחיים בשני עולמות שונים ומלאים ויכולות לצוץ התלבטויות ושאלות, כמו עד כמה אני נאמן לעצמי, לזוגיות שלי, לקשר החדש, שהוא כבר הרבה יותר מערב קסום אחד, הוא נעשה חלק מהחיים".

 

קרוב רחוק

די ברור למה זה קורה דווקא בחו"ל. "יש רומנים גם בארץ, אבל תחושת הזרות שאנחנו חווים רחוק מהבית מזמינה קשר, המחיצות נופלות מהר הרבה יותר כשאדם זר נעשה קרוב אלינו בסיטואציה זרה, ובעולם שרחוק מעולמנו. קל להתכוונן לפגישות האלה ואפשר להתרגש לקראתן בלי שמישהו יבחין, ועושים לאדם החדש הזה אידאליזציה, שרק מגבירה את החשש לאבד אותו. כשהרומן שלנו הוא עם אדם שחי בארץ אחרת, הוא נעשה מיתולוגי. אנחנו לא רואים בו אדם שלם על שלל המורכבויות של אדם שלם, אנחנו לא נחשפים לכל חלקיו וזה בעייתי, כי המשחק הזה בין זר למוכר, בין קרוב לרחוק, מקבל משנה תוקף ומעצים מאוד חוויה שהיא בעייתית מלכתחילה".

 

לא פעם, הופך הרומן החו"לי הממושך למשענת של הקשר הפורמלי שבבית. הקשר החדש מאפשר לקשר הישן להמשיך להתקיים ושומר בעצם על מסגרת החיים הרגילה, שכן הוא מאפשר לשאת את החיים האפורים בהיותו הפינה הקסומה שאליה בורחים בכל הזדמנות. "זה קורה בעיקר למי שהצורך שלהם באידיאליזציה גדול וכנראה לא מסופק עוד מהילדות, אנשים שמחפשים חזרה לקשר או לחוויה מושלמות", מאבחנת שער־מנדל. "לכולנו יש כמובן צורך בדמויות משמעותיות בחיינו, אלא שרובנו שומרים על נאמנות להן גם כשהן נעשות מורכבות, כשיש להן תכונות שבעינינו הן טובות פחות. האנשים שימצאו את עצמם ברומנים ממושכים בחו"ל, הם אלה שצריכים לשמור על דמויות משמעותיות מושלמות, שזקוקים לקשר סימביוטי שנתפס כמושלם ולכן, לכאורה, לא צריך לעבוד עליו. אלא שבקשר כזה אין התפתחות נכונה, הגיונית, ולמשך זמן מסוים התשוקה המינית הגדולה שקשר כזה מייצר חזקה מאוד ומוחקת מחויבויות אחרות".

 

תעוזה וכאב

מעבר לריגוש, ברומן החו"לי יש גם פתיחות, תעוזה ומתן הביטוי לצדדים באישיות ובצרכים המיניים, שאינם באים לידי ביטוי בדרך כלל. "קשר כזה מזמין אותנו להיות פתוחים, להוציא חלקים שלא יוצאים החוצה בקשר הפורמלי, כי זאת אהבה שמהותה תשוקה והתשוקה אכן בשיאה", אומרת שער־מנדל. "רומן כזה דוחף אותנו להכיר את עצמנו בזוויות שלא הכרנו, לכאורה ללא סיכון. אבל הסיכון קיים, הוא לעולם מחכה מעבר לפינה".

 

אבל בסופו של דבר, אי־אפשר לקיים קשר כזה לאורך זמן. "לרוב, כעבור פרק זמן כלשהו, אחד הצדדים רוצה שינוי או מכיר מישהו אחר, ופתאום אין תיאום בין שני הפרטנרים ונוצר לחץ ויש כאב, כי החלום הזה התנפץ. אי־אפשר לשנות את החיים ולהישאר בחיים כפי שהכרנו אותם, וניתוק קשר כזה עלול להכאיב מאוד". •

נגישות