ההתמכרות שלנו לסלולרי פוגעת קשות במרחב הזוגי. אם אם נהיה מודעים לכך ונסמן קווים אדומים, נוכל למנוע חלק ניכר מהבעיות.

שיר־לי גולן פורסם: 9.8.18

רבים מאיתנו מגששים את דרכנו אל הסמארטפון עוד לפני שציחצחנו שיניים. ההצצה בו ובדיקת ההתראות הן הדבר האחרון שאנחנו עושים לפני שאנחנו עוצמים את העיניים בלילה. זה הרבה יותר מסתם הרגל רע.

 

"אנחנו כבר לא זוכרים איך הסתדרנו בלי הסמארטפון", אומרת המטפלת הזוגית והמשפחתית אריאל שער־מנדל. "התרגלנו לזמינות המיידית, בכל מקום, בכל מצב ובכל נושא, מול יחידים ומול קבוצות. המצבים האלה פשוט לא התקיימו בעבר וזה חיזק את מעמדם של מי שהיו איתנו פיזית כמשמעותיים עבורנו. כשאין התמקדות במי שאיתנו, בניית הזיכרונות המשותפים נפגעת והמרחב הזוגי נעשה קבוצתי, גם כשהוא אמור להיות אינטימי. לכאורה, אנחנו 'רק' עונים להודעה, 'רק' מעלים תמונה לרשת, 'רק' בודקים מי עשה לנו לייק. אלא שהצורך להיות מחוברים וירטואלית לאנשים רבים הולך ונעשה דחוף יותר ומגרה יותר, ומי שאיתנו מקבל את המסר הלא־מילולי שהוא חשוב פחות, שהוא יכול לחכות".

 

חרדת נטישה

בעבר נדרש מאמץ כדי לברוח, נדרשה התרחקות מהמרחב הזוגי הפיזי, ואילו כיום אפשר לשכב במיטה הזוגית לצד בן הזוג ולנהל שיחות עם מי שמתחשק. וגם אם אופיין של השיחות האלה תמים, פגיעתן גדולה. "מחקרים רבים שנעשו בצרפת ובאנגליה בשנים האחרונות מחזקים את התחושה שה־FOMO", אומרת שער־מנדל, "הפחד לפספס משהו שמוביל לצורך העז להיות מחוברים כל הזמן, משתלט עלינו. באחד המחקרים הודו 42 אחוז מהנשאלים שהם סובלים מהפחד הזה ולכן מביטים בטלפון בכל שש דקות בממוצע, כלומר עסוקים בו שעות רבות ביום. במחקר אחר סיפרו 63 אחוז מהמשתתפים שהם כל הזמן בטלפון, 27 אחוז הודו שהם עונים לשיחות ולהודעות גם כשהם בשיחה פנים אל פנים".

 

אז מה הבעיה?

 

"התוצאה היא התעלמות ממי שאיתנו, העברת מסר של זלזול וחוסר עניין והתעוררות הגיונית של חרדת נטישה. ברגע שאת יושבת עם בן זוגך ואתם צופים יחד בסרט ומתכרבלים על הספה, הטלפון שלו מצלצל או מצפצף והוא רק מביט בו לרגע ‑ הוא כבר לא איתך, החוויה האינטימית התקלקלה, הביפ הזה הקפיץ אותו וזיהם את המרחב הזוגי. למעשה, גם אם הוא לא מסתכל על הטלפון, הראש שלו כבר לא בסיטואציה המציאותית אלא בתהייה מי שלח לו הודעה ומה תוכנה".

 

לפי מחקר נוסף, אחד מכל שלושה אמריקאים הצהיר שהוא מעדיף שבוע בלי סקס על פני שבוע ללא הסמארטפון, ו־63 אחוז מהאמריקאים דיווחו שהם נהנים יותר בחברת הנייד שלהם בהשוואה לחברת בן זוגם. הרגשות שאנחנו מפתחים כלפי המכשירים האלה עזים, בין השאר משום שהם גורמים לנו להרגיש רצויים, מבוקשים ואהובים. סוג של פייק־לאב: ההצצה בנייד עם כל צפצוף מספקת איזשהו מרגוע, אלא שמיד אחריה נוצר המתח לקראת הצפצוף הבא וחוזר חלילה. הצורך בסיפוק מיידי מוזן נון־סטופ, אבל כמוהו גם הדריכות לקראתו.

 

"קצת כמו אוכל, אנחנו לא יכולים בלי הטלפון הנייד, ולכן קשה להיגמל. אפשר בהחלט לחיות בלי סיגריות, אפשר בהחלט לחיות בלי אלכוהול, אבל חייבים לאכול כדי לחיות, ובימינו חייבים סמארטפון כדי להיות בקשר עם מקום העבודה, כדי לנווט בדרכים, כדי לתקשר עם הילדים כשהם רחוקים. ככל שהגבולות פרוצים יותר כך גדלה הפגיעה בזוגיות. הטלפון פשוט מחבל בחיבור הזוגי, בתקשורת, בהתמקדות זה בזה. ההתמכרות לטלפון יוצרת סבל אמיתי אצל הפרטנרים שחשים זנוחים, היא משפיעה לרעה על מצב רוחם ובחלק מהמקרים גורמת בעיות ממשיות. האבסורד הוא שמכשיר שאמור לסייע לקיום תקשורת בעצם מזיק לה, הוא הורס רגעים משמעותיים ומרוקן אותם, מבלי משים, ממשמעות".

 

אובייקט מעבר

לפעמים הבריחה לנייד מכוונת. כשהקשר הזוגי רע, אך טבעי לברוח ממנו למחוזות נעימים יותר, גם אם מה שנראה בהם הוא לא יותר מאשליה אופטית מהזן העדכני. כולנו לוקים בשיתוף יתר של רגעים פוטוגניים במיוחד, אך גם לזה השפעה בעייתית על מצב הרוח של כולנו: השגרה נראית אפורה יותר, גם כשהיא סבירה ואפילו טובה, כשנדמה שאצל האחרים הכל ורוד.

 

"קשה להתמודד עם ההתמכרות לטלפון הנייד כי יש לו יתרונות רבים ויש הצדקה לכאורה לחיבור התמידי", אומרת שער־מנדל. "מעבר לעזרתו ביצירת קשרים ובשימורם, בניווט ובעניינים טכניים נוספים, הוא משמש כעין אובייקט מעבר ומספק תחושה של שליטה במצב וביטחון. בעזרתו אפשר לדעת בכל רגע נתון ובכל מקום איפה יש, למשל, תחנת משטרה קרובה או בית קפה. והוא גם צעצוע שמאפשר לנו לשחק ממש, והוא ממלא ברגעים של ריקנות ומונע בדידות. מי מאיתנו לא נעזר בו ברגעים מביכים בזמן שהיינו אמורים לעסוק במינגלינג והתקשינו? לפעמים, החציצה שהוא יוצר בינינו לבין המציאות וההרגעה שהוא מספק אמנם מונעות התמודדות, אבל מקלות. אלא שצריך להיזהר מזלילת האנרגיה הזאת".

 

ועוד לא דיברנו על סוגיית השקיפות: איך מאזנים בינה לבין הזכות הלגיטימית, גם בזוגיות אוהבת ומיטיבה, לפרטיות. "כל זוג צריך ליצור לעצמו את האיזון שנכון לו בין אוטונומיה לתלותיות ולהחליט אם לבני הזוג מותר לענות להודעות בטלפון זה של זה, אם מותר לבדוק את היומן של האחר ועוד. לכאורה, קל יותר לבגוד בעזרתו, אבל למעשה קל יותר גם לגלות בגידות, ואם בעבר חיטטנו בסל הכביסה או בקבלות בארנק, כיום הכל במכשיר הקטן הזה".

 

ואיך מונעים את הפגיעה בזוגיות?

 

"כדאי לנקוט צעדים רציונליים, מבוססי מודעות וחשיבה, ולהחליט למשל על שעות שבהן לא מתעסקים בו, על סיטואציות שבהן הוא פשוט מחוץ לתחום. תשומת הלב להשפעתו המזיקה, ברמה האישית והזוגית, עשויה למנוע התפתחות בעיות ממשיות". •

 

נגישות