האם אתם שותפים או אויבים? • התשובה לשאלה הדרמטית הזו תיקבע על ידי ההתמודדות הזוגית שלכם עם טרדות היומיום

שיר-לי גולן, פורסם ב24.03.2016

הסעת לחוגים, החזרי משכנתה, ויכוחים עם החמות, עייפות אינסופית ודאגה לילדה שיצאה לטיול עם התנועה או לתינוק עם חום גבוה – טרדות היומיום המתישות האלה, ורבות אחרות, מזמנות עומס גדול של לחצים וחרדות. העומס הזה, ובעיקר אופי ההתמודדות איתו, הם שייתנו את הטון ויהפכו בני זוג לשותפים או לאויבים.

 

"אנחנו יוצאים לדרך הזוגית שטופים באהבה, בתשוקה ובתחושת שותפות גדולה, ותמיד מופתעים ממה שהחיים בזוג דורשים מאיתנו", אומרת המטפלת הזוגית והמשפחתית אריאל שער־מנדל. "מיליוני המשימות שנולדות כשנולד ילד, כובד האחריות המונחת על הכתפיים ושלל הדאגות הנלוות יוצרים סטרס ממשי ומכניסים תכנים אחרים לחיים הזוגיים. רובנו לא נותנים את הדעת על אותן בעיות יומיום קטנות, הן נראות לנו בצדק שוליות, אבל כיוון שהן נוטות להתרבות הן נעשות משמעותיות ומשפיעות השפעה מכרעת על אופי הקשר. אלפי מצבים שגרתיים לחלוטין הם שיגרמו לנו לחוש שאנחנו בזוגיות מספקת או בכזאת שאנחנו חשים בתוכה בודדים".

 

הריקוד הזוגי

 

השינוי ההכרחי בחלוקת האנרגיות עלול להיות קטלני ולגרום לבני זוג לשכוח זה את זה, להתרחק. במקרים כאלה הם יחושו כיריבים בשדה קרב, נטולי אנרגיות, מתוסכלים, עסוקים במריבות או בהימנעות. במקרים אחרים, שבהם המטלות משתלבות ברומנטיקה ולא מעלימות אותה לחלוטין, תתבגר האהבה ותשמר רגשות חיוביים של קרבה ושותפות.

 

"היכולת לפתח דיאלוג חיובי או מכאיב תלויה בסגנונות התקשורת האישיים של כל אחד מבני הזוג", מסבירה שער־מנדל, "בסוגי ההתקשרות שחוו כילדים, בריקוד הזוגי שלהם, ביכולת הוויסות הרגשי של כל אחד מהם וביכולתם לקבל שינויים ומעברים ולהתייחס אליהם, או לא, כאל תקופות חולפות. בדיאלוג מיטיב ישנה יכולת לראות את האחר ואת צרכיו מבלי למחוק את האני, וכדי שזה יקרה נדרש ויסות רגשי שאינו דבר אוטומטי. גם מודעות למוקשים האישיים ולקיחת אחריות עליהם עשויה להרגיע את הצד השני. התכווננות לאחר, שמקנה ביטחון ביחסים, וידיעה שבן הזוג ידידותי כלפינו ואפשר לצפות את תגובותיו על סמך חוויות שעברנו יחד, שאנחנו מסוגלים לתקשר גם אם אנחנו נמצאים במריבה גדולה – הן הבסיס".

 

מקורות הסטרס בזוגיות רבים, ועימם ניתן למנות את הבית, על תחזוקתו והמטלות הכרוכות בה, ההורות, קשיים כלכליים ודאגות פרנסה, חברים וסוגי בילויים, המערכת הבין־דורית, ההתפתחות האישית של כל אחד מבני הזוג והדינמיקה הזוגית עצמה. בניגוד למה שאולי התרגלנו לחשוב, ביטוי אותנטי של הצרכים לא בהכרח פותר את הבעיות. לפעמים הוא אפילו מעצים אותן, כיוון שהוא עלול להלחיץ את הצד השני עוד יותר, לגרום לו לחוש שכופים עליו מעשים או אמירות שאינם מתאימים לו, תוך ביטול זכות הבחירה שלו להבעה.

 

כך, למשל, עבודות הבית מזיקות ליחסים הזוגיים: אמירה כעוסה ושגורה כמו "שוב השארת כלים בכיור!" מבטאת תחושה עמוקה יותר של היעדר שותפות ותסכול. "חוסר תפקוד מתורגם לקשיים בקשר ומשקף את התפיסות הערכיות של כל אחד מבני הזוג", מסבירה שער־מנדל. "הזבל שלא מורידים הוא הזבל הזוגי, וכשלא זורקים אותו בזמן הוא מסריח. אז מגיעות האמירות המוכרות, התובעניות, כמו 'למה לא עשית?' או 'תעשי את זה!', ופתיחת פנקס החשבונות הופכת לכלי במאבק הכוחות הזוגי, תוך כניסה לאזור אחר של יחסים, משהו שדומה יותר להורים ומתבגרים ופחות לשותפות בין בני זוג. גם חלוקת תפקידים שרירותית, קפואה ונוקשה, שמתעלמת מצורכי האחר, מיכולותיו ומהדברים שהוא עושה ממילא, תעורר תסכול. ולהפך — אם בהסכם בינינו אתה זה שמבשל, אבל באחד הערבים חזרת מאוד עייף ואני מציעה להחליף אותך ולבשל במקומך, המשך הערב יהיה כנראה נינוח ונעים הרבה יותר, כי באנו זה לקראת זה".

 

בהזדמנות הזאת כדאי להזכיר שאם נתתם לבן הזוג (או ביקשתם ממנו והוא נענה) לעשות משהו, יש לאפשר לו לעשות את זה בסגנונו, גם אם דרך קיפול הכביסה שלו איומה בעיניכם או שהוא משאיר פירורים על השיש כשהוא מכין סנדוויצ'ים לילדים במקומכם. למעשה, אפשר ומומלץ אפילו לצחוק על זה יחד.

 

שיחת אוורור

 

ענייני הכסף תופסים מקום של כבוד על במת הדרמה הזוגית היומיומית. הוא קונה עוד זוג נעליים מיותר בעיניה, היא קונה שמלה הרבה יותר מדי יקרה בעיניו, או שהם רבים על הלחם היקר מדי והירקות שנזרקים באופן קבוע, ולפעמים על כן או לא נסיעת חלומות (של מי מהם, זאת אחת השאלות) לחו"ל. "גם במקרים האלה הוויכוח הוא לכאורה על כסף, אבל לרוב הוא מבטא כעסים עמוקים יותר", אומרת שער־מנדל.

 

אז מה עושים?

 

"כשמבינים את הבסיס, דברים יכולים להשתנות. במקום להתווכח, להתלונן ולהוכיח, צריך לעבור להקשבה – ואז, לרוב, אפשר למצוא פתרונות יצירתיים. כדאי גם להחליט מראש על מפגש זוגי מפעם לפעם לצורך אוורור, במקום להתלונן כל היום, התנהגות שעושה בעיקר חשק לברוח".

 

בשיחות האוורור האלה חשוב להתמקד במצב הרגשי, בתחושות שעולות באותם מצבים של שגרה קונפליקטואלית, ולדבר על המוקשים האישיים, מה שעשוי לסייע בהבנה שלא הוא או היא אשמים בכל. רצוי מאוד להימנע מאמירות שנפתחות במילים "את/ה תמיד" ונוטות לדרדר את הדיאלוג.

 

"ההתחשבות באחר וההימנעות מנוקשות יצבעו את המציאות בצבעים אחרים, אפלים פחות", מסכמת שער־מנדל. "אם אני יודעת שהוא בלגניסט, אני יכולה לאפשר לו להיות כזה בחלל מסוים ומוסכם בבית, למשל. מעבר לזה, חשוב להסתכל תמיד גם על הדברים הטובים שיש בקשר, לזכור אותם ובשמם להעביר מסרים נעימים ומחמיאים, לגעת זה בזה. היחס בין החוויות החיוביות בזוגיות (הבעת אמפתיה, מגע יד, חיוך) לבין החוויות השליליות (ביקורת, זלזול) צריך להיות חמש לאחת כדי לאפשר לנו לחיות יחד, בהנאה, עם הקשיים והמהמורות. באווירה כזאת, שהיא בריאה וידידותית, הכל ניתן לתיקון ולשיפור, גם בלי טיפול זוגי".

נגישות

פגישה דיגיטלית

עם וירוס הקורונה כולם מסתגרים בבית.
תחילה יש הרגשה של חופשה אך עד מהרה עלולים להיווצר מתחים בין כל בני המשפחה.
חשוב להתייעץ עם אשת מקצוע מוסמכת ואפשר בקלות וביעילות באמצעות פגישות דיגיטליות.