יש זוגות רבים שיודעים לתפקד היטב ברמה הטכנית, אבל האינטימיות ביניהם גוועה. זה אולי השלב שבו נכון להיפרד, אך רבים מאיתנו פוחדים כל כך מהלבד, שיעדיפו להיות בודדים בתוך קשר. מומחית מסבירה ל"זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות"

שיר-לי גולן פורסם: 26.08.14  | מתוך YNET

הם עובדים, מגדלים בהנאה את שני ילדיהם, יוצאים מדי פעם לבלות עם חברים, מטפחים את הבית ונוסעים לחו"ל פעם בשנה. אבל בלילות, כשהם מנסים להירגע מעמל היום, אחרי שהשכיבו את הילדים והם נמרחים יחד על הספה, אין ביניהם כלום. לא מגע, לא שיחה, ובעיקר – לא קירבה.

התפקוד כצוות עובד יופי. הם לא רבים אפילו. אלא שסעיף אחד, משמעותי, בחוזה הלא כתוב ביניהם, מוזנח כרונית: האינטימיות. ובהיעדרה, למרות התפאורה המוצלחת, הם חווים בדידות גדולה, עצב וכאב.

זוגות רבים המגיעים לקליניקות של המטפלים הזוגיים, מסיבות כאלה ואחרות, מתלוננים על הדבר הזה ממש: הניכור, התהום הרגשית שנפערה ביניהם עם השנים, הדכדוך הנלווה ליחסים שהיו פעם מעניינים, מסעירים ומספקים – והתקלקלו. בלי דרמה גדולה, בקול ענות חלושה.

"ערימת ציפיות כמוסות"

"האדם הוא יצור חברותי, המחפש קשרים משמעותיים וזקוק להם‭,"‬ מסבירה המטפלת הזוגית המוסמכת אריאל שער-מנדל. "איכות החיים שלנו תלויה באיכות הקשרים שלנו, במעגלים השונים. זה משפיע מאוד על רווחתנו, מכל הבחינות. כמו תינוק שתלוי לחלוטין באחר, בדמות מיטיבה שדואגת לכל צרכיו, תלות גופנית ורגשית עמוקה, כך גם האדם הבוגר זקוק למעגלים של קשרים כדי להתפתח: משפחה, חברים, זוגיות, קהילה.

"אנחנו צריכים את תחושת השייכות, את תחושת הביחד, אפילו את הערבות ההדדית שמתבטאת ברגעי מצוקה. בניגוד לתינוק, שמשימתו ההתפתחותית היא ליצור נפרדות מהדמות המשמעותית עם הזמן, להיפרד ממנה כדי לפתח עצמאות, הקשר הזוגי מוגדר ככזה שאמור לשרוד לאורך זמן והשאיפה היא לקשר שוויוני בין בוגרים, אבל יש ערימה של ציפיות כמוסות וע מוקות לכך שהאחר יענה על כל צרכינו ויספק אותם במלואם.

"יש בקשר הזוגי תלות הדדית, יש תחושה של שניים שהם יחידה אחת, וזה נותן לכל אחד מבני הזוג ביטחון עצום. כשמתחילות לצוץ פגיעויות – נולדת הבדידות. והיא קשה‭."‬

כשאנחנו בסטטוס "פנוי‭,"‬ היא אומרת, אנחנו יכולים לחוש לבד בעולם. אבל כדי לחוות בדידות – צריך שניים. רק בשניים יש ציפייה ויש אכזבה מאי-מימושה בידי האחר, זה שבידיו הפ – קדנו את ליבנו, את האמון שלנו. ורבים, מתברר, פוחדים כל כך מהלבד, עד שיעדיפו להיות בודדים בתוך קשר. האשליה היא שמראית העין של הביחד, עצם קיומה של מסגרת זוגית, הופכת את תחושת הבדידות לנוראה פחות.

שער-מנדל: "חוויית הבדידות בתוך הזוגיות, מהנפוצות והכואבות ביותר, היא מצב רגשי של תחושת חוסר שייכות, ניכור, ריחוק מהפרטנר שלנו, זה שאמור להיות האדם הכי קרוב אלינו; לצד הציפייה שהמצב יהיה שונה. וזה מה שהופך את הבדידות לחריפה כל כך: התחושה שאנחנו לא נראים, לא מובנים, לא שייכים, לא מוערכים, נטולי השפעה.

"הסיבות לכך יכולות להיות אישיות או זוגיות. אנשים שחוו בדידות, נטישה ודחייה בילדותם מפנימים את הדפוסים הללו ומאמצים תפיסת עולם לפיה האדם תמיד לבד, אי-אפשר לבנות על אכפתיות וכל היק – שרות רגשית סופה אכזבה. האנשים הללו יחוו התאהבויות, יחושו סיפוק לזמן מסוים, אבל תחושת הבדידות הקיומית שלהם תצוץ מחדש במוק – דם או במאוחר. הטריגר יכול להיות זניח: מספיק שהפרטנר הודיע שהוא הולך לחבר/ה, והם כבר חשים ננטשים‭."‬

הסיבות הזוגיות שגורמות לתחושת הבדידות:

פערים בתפיסת הקרבה: אחד זקוק למקסימום זמן יחד ואילו האחר זקוק לפעילויות נוספות, לאו דווקא זוגיות.

ויתור על הרצונות מצד אחד מבני הזוג: זה מוביל לכך שהוא אינו יודע עוד מיהו ובן זוגו ממילא לא יכול להיות איתו במקום שבו הוא נמצא, כי רצונותיו מבוטלים ולא מדוברים כלל. כך, לאורך זמן, תתעצם התחושה שהצרכים הרגשיים אינם מסופ קים, מה שבהכרח יוביל לאכזבה ולבדידות.

קצרים בתקשורת הזוגית.

היעדר עזרה הדדית במטלות היומיום לאורך זמן.

שער-מנדל מדגישה כי הזנחת המצבים הללו גורמת לדחיסתם, מובילה להתרחקות ולהיעלמות המכנה המשותף הזוגי. תחושת הזרות מעצימה את המרחק ואת הבדידות. התוצאה הבלתי-נמנעת היא התרופפות באינטימיות בכל רובדי הקשר הזוגי ותחושה של ריקנות קשה.

"המצבים האלה מתפתחים בהדרגה‭,"‬ היא אומרת. "אכזבות קטנות מצטברות והולכות, זה מש – תלט על הקשר ומעורר תחושה שאין בכלל טעם לפתוח את הדברים, מה שמגביר את חוסר ההשק – עה בזוגיות ואת הגדלת הריחוק על חשבון הקרבה. התהליך הזה הוא כמו חומה שהולכת ונבנית בין בני הזוג, חומה שלא תמיד ניתן אחר כך לפרק או לעקוף כדי להתקרב מחדש‭."‬

אי־אפשר להחיות

כשהקשר מת, עצוב ככל שזה נשמע, אי אפשר להחיות אותו. אבל, מעודדת שער-מנדל, ישנם בהחלט מקרים רבים שבהם אפשר להתגבר על המשוכה, לצאת מזה. לצורך העניין חשוב להגיע לשיחות אמיתיות ולהקשבה אמיתית, לא לוותר על הצרכים האישיים של כל אחד מבני הזוג, להיזהר ולהתחשב, אבל לא "ללכת על ביצים", מה שיהרוג את האינטימיות.

שער-מנדל: "בכל זוגיות יש מצבים של בדידות בקרב בני הזוג. זה טבעי. הבעיה נוצרת אם הבדידות נמשכת לאורך זמן ואינה מטופלת. במצב כזה יהיו כאלה שיעזבו מיד ויברחו לקשר אחר, כאלה שישלמו את המחיר הכבד של חיים נטולי שמחה ותשוקה מתוך הפחד מהלבד, אחרים שיעזבו את הקשר הזוגי מתוך נכונות לשלם את מחיר הלבד כדי להחזיר לעצמם את תחושת החיות, וגם כאלה שיבגדו בבני הזוג כדי לשכך את הבדידות והעצב.

"חשוב להבין שהנזקים הנפשיים של חיים בבדידות בתוך קשר זוגי הם גדולים. מדובר במחיר שלא בריא לשלם. אם באמת רוצים – אפשר להתקרב מחדש".

נגישות

פגישה דיגיטלית

עם וירוס הקורונה כולם מסתגרים בבית.
תחילה יש הרגשה של חופשה אך עד מהרה עלולים להיווצר מתחים בין כל בני המשפחה.
חשוב להתייעץ עם אשת מקצוע מוסמכת ואפשר בקלות וביעילות באמצעות פגישות דיגיטליות.