עד שהגראס יפריד בנינו- מראיינת שיר- לי גולן

לא ברור מתי ואיך זה התחיל, אבל עישון מריחואנה הפך במקומותינו לעניין שבשגרה, חלק בלתי נפרד מהבון טון ההיפסטרי, כצפוי, אבל גם הבורגני. הצעירים מדברים על וויד, המבוגרים עדיין קוראים לזה גראס, ורבים מאוד מחליפים את כוס היין או הוויסקי של סוף היום בירוק הירוק הזה, שעוזר להם להירגע – או דווקא להתעורר. וכשעושים את זה יחד, זה עשוי לעשות טוב גם לסקס. אבל זה עלול גם להרחיק.

"אם בעבר עישון מריחואנה היה משהו שלא מדברים עליו, שבקושי מוכנים להודות בקיומו בקליניקה, הרי שכיום זה מיינסטרים, זה נעשה נורמטיבי לגמרי, לכן זה גם מדובר מאוד, בכל הגילים, ממש כמו עישון סיגריות", אומרת המטפלת הזוגית והמשפחתית אריאל שער-מנדל. "באופן טבעי, זה נכנס יותר ויותר גם לשיח הזוגי, ולקליניקה זה מגיע כשצצות בעיות סביב זה".

כי גם אם נשים רגע בצד את האיסור החוקי של עישון סמים  ואת המחלוקת בדבר השפעתם על הבריאות לאורך זמן, לשימוש בהם יש בהכרח השפעה על הקשר הזוגי, גם כשהם כבר לא טאבו כבעבר.

שער-מנדל: "עישון גראס מתקשר כיום לפחות איסורים מבעבר, אבל הוא עדיין מסמן תלות, בדומה לשימוש בטבק או לצריכת אלכוהול. ככל הנראה התלות בו יותר נפשית מגופנית, ובעישון מחפשים המעשנים ריגוש או לחלופין הרגעה במצבים שבהם קשה להם להתמודד. העישון משחרר את הסופר אגו, הוא מסיר עכבות וגורם למעשנים להרגיש חופשיים יותר להעז, לשבור איסורים חברתיים ובעיקר איסורים פנימיים, לומר ולעשות דברים שבלעדי ההשפעה של הסם לא היו מצליחים לומר ולעשות. זוגות מספרים שכך הם מתרגשים יותר יחד, שכך קל להם יותר להתמודד עם מתחים זוגיים: הם מעשנים והכול נהיה יותר רגוע ונינוח. גם במחקר אמריקאי של אוניברסיטת בופלו בארה"ב שבו נשאלו 600 זוגות על הרגלי העישון שלהם ועל השפעתו של העישון על הזוגיות עלתה תמונה דומה: דיווחי המשתתפים במחקר העלו שהמריבות קשות פחות כשהם מעשנים גראס ושהם עושים יותר סקס ונהנים ממנו יותר. מצד שני, יש חשש מפני לקיחת סיכונים ומהתנהגות אלימה יותר תחת השפעת הסם, מילולית ואפילו גופנית".

אלא שגם כשאין אלימות, השימוש הקבוע במטשטש תודעה כזה עלול להיות בעייתי. זה קורה בעיקר כשאחד מבני הזוג מחליט שהספיק לו, שהוא מעוניין להפסיק.

"כששני בני הזוג מעשנים יחד, הם לרוב מעשנים יותר. יש משהו באווירה שמעודד את העישון ומגביר אותו. ואז פתאום אחד מהשניים מרגיש שהחיים מתנהלים בסלואו מושן, שהם בעצם בתוך איזשהו מסך עשן, ערפל, שהם זורמים בחיים אבל לא עד הסוף חיים אותם. שמשהו בעישון הקבוע גורם להם לעמוד במקום, לא להתקדם, לא להתפתח, להתנהל ללא תכלית ויעדים, וזה לא מתאים לו יותר. בשלב הבא מה שבעבר חיבר ביניהם והבטיח להם חוויות משותפות, אווירה נעימה, צחוקים, זלילות כיפיות יחד, נהיה פתאום הגורם להתרחקות. וזה שהחליט להפסיק אומר לשני דברים כמו: 'אתה מעדיף את הסם על פניי', או 'אתה מכור לזה, אתה לא יכול בלי'. וזה שעדיין נהנה מהעישון כועס ואומר דברים כמו: 'מה את רוצה, רצית להפסיק – הפסקת. זו זכותך. לי זה עושה טוב'. זה שהפסיק לעשן מתרחק או מורחק, כי הוא כבר לא 'קול', הוא לא חלק מהחוויה, לא שייך. והטענות האלה, שלא היו שם קודם מטבע הדברים, הופכות את הגורם השלישי ובעל המשקל בזוגיות, הסם, שקודם איזן, למפרק", מסבירה המומחית. "המעשן חש שמבקרים אותו כל הזמן, וזה מעצבן וזה מעיק ונדמה לו שהשני מחנך אותו ומטיף לו מוסר, והלא מעשן חש מוזנח, בלי הפרטנר שקיווה לפתח איתו את המשך החיים".

זה חייב להיות כל כך דרמטי?

"בדרך כלל כן, משום שהרצון לעצור את שגרת העישון הזאת יושב על משהו עמוק יותר. זה הרי לא רק העישון בפני עצמו שמפריע לאחד מבני הזוג פתאום, אלא ההבנה שזה פוגע במוטיבציה, בשאיפות לנוע קדימה, לצד הרצון להתאפס על החיים, להיות יותר בפוקוס".

מעבר לזה, היא אומרת, נוצרת בעיה בהבדלי המקצב. בן הזוג שלא מעשן מרגיש אנרגטי בזמן שהשני רוצה בעיקר לרבוץ, הבילויים החברתיים נפגעים גם הם, בעיקר אם הם סובבים סביב העישון המשותף, ואם יש גם ילדים בתמונה – עלול להיווצר תסכול כשאחד ההורים נעשה המתפקד הראשי  כי הוא הרי לא עישן, לכן הוא כשיר.

אז מה בעצם ההמלצה שלך ?

"אני לא ממליצה על שימוש בסמים. זה לא חוקי למרות שזה נפוץ וזה קיבל בשנים האחרונות לגיטימציה חברתית. חשוב להבין שיש מחירים אישיים וזוגיים ויש להיות מודעים אליהם.

כמו בתרופות, שהשימוש בהן כרוך בתופעות לוואי, כך גם בעישון גראס. המחיר הוא בראש ובראשונה פספוס היכולת הפנימית ליהנות ופיתוח תלות במוקד חיצוני שעושה הרגשה טובה. כשמעשנים על בסיס קבוע, לא מפתחים את היכולות שיש בנו שיאפשרו לנו לחוות עצב, שמחה, התרגשות או תסכול ולהתמודד עם הרגשות האלה; זה מנוון את הכוחות ומשאיר את האחריות לחוות עירור או רגיעה בידי גורם חיצוני. לכן ההמלצה שלי היא שאם כבר מעשנים גראס – לשמור על מידתיות על מנת להמשיך לפתח את היכולות הרגשיות והאחרות, כפרטים וכזוג."

נגישות