למגע יש חשיבות עליונה ביצירת הזוגיות ובשימורה, וגם לאחר שנעלם הלהט המיני – אין סיבה שלא נלטף, ננשק, נדגדג או נעסה, רק כדי לתת תחושה שאנחנו עדיין רואים זה את זה. מתי יש בעיות? אם אחד אוהב מגע והאחר פשוט לא יודע איך לתת, אומרים ב"זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות"

שיר-לי גולן פורסם: 02.12.14 , מתוך YNET

הנשיקות הלוהטות נעלמות ראשונות. אחריהן נעלמים ליטופי הירך או הכתף האקראיים, החיבוקים הממושכים, טפיחות החשק הקלות על הישבן, נגיעות הרגליים במיטה, ההתכרבלות גוף בתוך גוף על הספה.

כולנו זקוקים למגע, זה שאיננו מיני, אלא שגם הוא, ממש כמו התשוקה, נוטה להישחק עם השנים. ובהיעדרו, עצוב ככל שזה יישמע, עלולות גם הקרבה והאינטימיות שאינן גופניות, להתפוגג.

"לא במקרה יש אינספור סדנאות ללימוד מגע ולחידוש מגע, עם התינוקות שלנו ובזוגיות‭,"‬ אומרת המטפלת הזוגית והמשפחתית המוסמכת אריאל שער-מנדל. "המילה מגע מעוררת אסוציאציות של משהו חיובי, טוב, בריא ומומלץ, שמשפר את היחסים, והוא אמנם כזה. עם זאת, חייבים לזכור שלא כל מגע הוא נעים, לא כל אחד מעוניין במגע, בטח לא תמיד ובכל מקום.

"כשנולד תינוק, מיד נותנים לאם לגעת בו ולו להרגיש אותה. המגע הראשוני הזה יוצר חיבור, הטבעה, הפנמה חושית של הידיעה ש'אתה שלי, אני שלך', והוא מבוסס על צורך קיומי. מגע נכון מספק קודם כל ביטחון. האדם שחווה אותו חש מוגן ושמור. הוא מציע גם קבלה ואהבה – באמצעותו מועבר המסר ש'רוצים לגעת בי, נהנים ממני', וגם שלווה ורוגע – לא בכדי אנחנו מחבקים ילד שנפל וקיבל מכה או חברה שלבה נשבר.

"אינסוף המסרים האלה, שמועברים באמצעות מחווה גופנית פשוטה, מבססים אמון, וזה הכרחי לטובת היכולת לבנות קשר זוגי בהמשך – הצורך בקרבה, היכולת להתמסר, הרצון והאפשרות לפתח קשר משמעותי עם תלות בריאה כאדם בוגר‭."‬

מפחית כאב וחרדה

למגע, כידוע, השפעה מיטיבה על הבריאות. מחקרים רבים מלמדים כי הוא מפחית כאבים, מסייע בהפחתת חרדות וסטרס, משפר את מצב הרוח וכאמור, מחזק את הקשר בין ילדים להורים, בין אחים, בין חברים וכמובן בין בני זוג – שכן הוא מגביר את ייצור הורמון האהבה, האוקסיטוצין. מגע נכון תורם לביטחון העצמי ולערך העצמי של כולנו.

שער-מנדל: "הנכונות למגע קשורה לגורמים שונים, והיא גם תלוית תרבות. בצרפת, למשל, מקובל לברך לשלום בארבע נשיקות מנקרות על הלחי וגם להיפרד כך, כולל מזרים. ביפן ובסין, לעומת זאת, מגע מנוגד לקודים החברתיים ונתפס כעניין ברברי. אצלנו נושא המגע התפתח מאוד, ואפילו הגברים מחליפים את הצ'פחות של פעם בחיבוקים.

"אבל עוד קודם, היכולת לגעת וליהנות ממגע תלויה בסוג המגע שאליו האדם נולד ואיתו הוא גדל. אדם שחווה בינקות מגע נעים, מחבק, עוטף, מכיל, מגן ואוהב ינהג אחרת ממי שסבל מחסך מתמשך במגע ומבדידות גופנית, או ממי שהמגע שחווה היה חודרני, חונק, מיני חלילה. ככל שאחד מסוגי המגע הללו מתמשך וכרוך במסרים הולמים או בלתי-הולמים – גדלה ההשפעה שיש לו על סוג הקשר הזוגי שהאדם יפתח בבגרותו ועל אופי המגע שיאהב. חיבוק ספונטני מאחור, למשל, יתאים מאוד למי שמסוגל ליהנות מאינטימיות אך זקוק גם למרחב אישי, וייתפס כקר בעיני אחר. בוגרים שהיו ילדים מוכים וחוו את ידי ההורים כעניין מאיים – עלולים לחשוש ממגע עד כדי חוסר יכולת לגעת בילדיהם‭."‬

מספר אירועי המגע בין בני זוג, כמו גם איכותם ואופיים – אינם מלמדים בהכרח על עוצמת האהבה, מדגישה המומחית. לא כל מי שמרבה לגעת באמת אוהב, ממש כשם שלא כל מי שמסוגל לבטא גופנית את רגשותיו אך ורק במיטה – אינו אוהב. עם זאת, פערים גדולים בין צורכי המגע של כל אחד מבני הזוג יכולים להיות מכאיבים מאוד.

"אם הקשר הזוגי טוב ומיטיב נוצר איזון עם הזמן, בני הזוג לומדים כמה לבקש מגע ומתי וכמה לתת. אם באופן קבוע אחד תמיד נרתע ממגע בשעה שהאחר זקוק לו – זה עלול להכאיב מאוד. לכן חשוב ליצור איזו מידתיות הדדית. בקשר זוגי לא טוב, המגע או מניעתו עלולים להפוך לנשק, ומי שרוצה פחות – בהכרח שולט יותר במצב‭,"‬ מסבירה שער-מנדל.

לדבריה, "לרוב, בתחילת הדרך הזוגית, בשלב ההתאהבות, אנחנו נוגעים המון זה בזה, בכל מקום ובכל מצב. זה מחזק את התחושה שאנחנו אחד, מסייע לנו להבטיח את תחושת הביחד, וזה קשור כמובן גם ללהט המיני שנמצא בשיאו. עם הזמן, באופן בלתי-נמנע, הצורך במגע, היכולת להעניק מגע וליהנות ממנו –

פוחתים, בין השאר בגלל ההתרגלות, ירידת הריגוש הפיזי, הכעסים והתסכולים שמצטברים והציניות שמתפתחת לא פעם סביב עניין המגע‭."‬

אלא שהיעלמות המגע מזיקה. היא מכניסה לזוגיות ריחוק וקור. שער-מנדל: "ללא מגע אין מה שירגיע את התסכולים, נוצר קושי להתחבר אם המגע, שעוזר לחיבור מחדש אחרי מריבות למשל, לא מתקיים. הרי הנגיעות האלה, אפילו אם הן קטנות, מעבירות מסר ברור ש'אנחנו יחד, הכל בסדר, טוב לי איתך'. בהיעדרן מועבר המסר ההפוך, וזה עלול להוביל ללופ הרסני. לכן חשוב כל כך לא לוותר על המגע, להיות מודעים לחשיבותו ולשמור עליו כעל משאב יקר ערך. המגע הוא המלח והפלפל של הזוגיות‭."‬

כיוון שכך, היא אומרת, ראוי לקיים אותו גם אם זה מלאכותי. "מכוון" מעדיפה המומחית לכנות זאת. זה אומר לעשות את המאמץ הקטן גם אם אין ממש כוח – לקום מהכיסא, ללטף לה את השיער, ללטף לו את הברך. אפשרות מומלצת אחרת היא להחליט על כמה מגעים, ולו קצרצרים, מדי יום: כשנפרדים בבוקר וכשנפגשים מחדש לקראת הערב, כשנפגשים במטבח, כשקורסים על הספה וכו' – דקה של חיבוק, ליטוף, עיסוי לכפות הרגליים, אפילו דגדוג קל – שניות של מגע שיעבירו את המסר הרצוי – "אנחנו יחד‭."‬

היעלמות המגע מזיקה. היא מכניסה לזוגיות ריחוק וקור (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
היעלמות המגע מזיקה. היא מכניסה לזוגיות ריחוק וקור(צילום: shutterstock)

לא קשור לסקס

כדאי לזכור עוד כי המגע הזה, שהוא חלק מהאינטימיות הזוגית הנעימה, לא צריך להיקשר, בטח לא אוטומטית, לסקס ולאינטימיות מינית. אם הקישור בין שני סוגי האינטימיות האלה הוא כזה, תיתכן הימנעות ממגע כדי להימנע מסקס.

"המגע הזה איננו אמצעי להגיע לסקס, ממש כמו שסקס לא צריך להיות האמצעי לקבל מגע‭,"‬ מבקשת שער-מנדל להדגיש. "מצב כזה עלול לגרום לאחד מבני הזוג לחוות אותו כהחפצה ולכן לא ליהנות ממנו. חשוב לתת מקום לכל אחד מסוגי האינטימיות הזוגית בלי תלות ביניהם, אם כי לפעמים יש השפעה הדדית, ואחרי סקס מוצלח יש יותר מגע, פשוט כי חווים אינטימיות מחודשת.

"יש גם זוגות שחיים טוב בלי מגע ונהנים מסקס – כי הוא מאפשר להם להרגיש קרוב, מעבר להנאה הגופנית, הוא שעושה את עבודת החיבור והמגע, בייחוד אם הוא מלווה במילות אהבה‭."‬

הנחמה הגדולה היא כנראה שהיכולת לגעת וליהנות ממגע היא נרכשת, בין השאר כי הספקטרום רחב מאוד ומציע שלל אפשרויות מגע. נדרשת גם מידה של נדיבות זוגית. שער-מנדל: "אם את מבינה שהפרטנר שלך ממש זקוק לחיבוק – פשוט תני לו, חבקי אותו".

נגישות